עובד ניקיון זר הוצב ברשת רמי לוי דרך שני קבלני ניקיון במשך 13 חודשים. אחת מחברות הניקיון פורקה והשנייה הפסיקה את פעילותה.

לאורך כל תקופת העסקתו השתכר העובד 18 ₪ לשעת עבודה במזומן – פחות משכר המינימום. בנוסף הועסק העובד בין 6-7 ימים בשבוע, לא הופרשו לעובד כספים לקרן פנסיה, לא שולמו לעובד שעות נוספות, לא שולמו לו נסיעות ודמי חגים, ותלושי שכרו היו ערוכים באופן פיקטיבי ובניגוד לדין.

העובד החל את עבודתו ברשת "רמי לוי" במרץ 2011 באמצעות חברת "ר.ג.ש לב הארץ בע"מ" ובשלב מסוים הועבר לעבוד תחת חברת "טל-ארז המוסד לבטחון ואבטחה בע"מ". במרץ 2012 התפטר העובד מעבודתו לאחר מתן הודעה מוקדמת לתיקון העוול.

העובד הגיש תביעה בגין פגיעה בזכויותיו נגד שני קבלני כוח האדם שהעסיקו אותו ונגד רשת "רמי לוי" שהייתה מעסיקתו בפועל.

"ר.ג.ש לב הארץ בע"מ", שהעסיקה אותו במקור, טענה שבחצי השנה שעבד אצלה העובד קיבל תלושים ששיקפו את שעות העבודה שלו והוא קיבל את כל זכויותיו, ואילו "טל-ארז המוסד לבטחון ואבטחה בע"מ" האשימה את חברת "רמי לוי" שלטענתה הייתה המעסיקה בפועל של העובד והתלושים הונפקו בהתאם לדיווחיה. חברת "רמי לוי" טענה לעומת זאת שהעובד הוצב אצלה במיקור חוץ והיא לא הייתה המעסיקה שלו.

בית הדין קבע כי רשת "רמי לוי" לא הייתה מעסיקתו בפועל של העובד, אך ציין כי בפסיקה נקבעה דרך להבטחת זכויותיהם של עובדי חברות כוח אדם באמצעות הטלת אחריות על מקבל העבודה במקרה שחברת כוח האדם אינה מסוגלת למלא אחר התחייבויותיה לעובד.

כמו כן נקבע כי במהלך תקופת ההתקשרות קבלני כוח האדם התחלפו, אך לא טרחו ליידע את העובד בכך, ורשת רמי לוי המשיכה לשמש כ"משתמש בפועל" בעבור העובד, פיקחה על עבודתו, מילאה עבורו דו"ח נוכחות והעובד מילא אחר הוראותיה.

במקרה הנדון החברות אשר העסיקו את העובד לא יוכלו לשלם לו את זכויותיו עקב מצבן, ולפיכך הוטלה האחריות לתשלום זכויותיו על סך של כ- 52,000 ₪ על רשת "רמי לוי".

בית הדין קבע כי הרשת חייבת במלוא התשלום, אך ציין כי חלקה של ר.ג.ש. לב הארץ בע"מ" בפיצוי עובד על 76%, כך שניתן יהיה לגבות ממנה את התשלום במידת האפשר.