מדובר בעתירה אשר הוגשה על ידי ההסתדרות החדשה נגד פס"ד של בית הדין הארצי לעבודה. במרכז הערעור עמדה השאלה – האם עובד רשאי לבחור מוצר פנסיוני שאינו קרן פנסיה מקיפה, הכוללת גם ביטוח נכות (אובדן כושר עבודה) וביטוח שאירים, והאם מוטלת חובה על מעסיק לבטח את עובדו בקרן פנסיה מקיפה אף אם העובד בוחר להיות מבוטח במכשיר פנסיוני אחר שאינו כולל את הביטוחים המשלימים הללו ?
בית הדין הארצי קבע כי לעובד נתונה אוטונומיה מלאה בבחירת המוצר הפנסיוני, והמעסיק אינו יכול להתערב בבחירתו של העובד, גם אם הבחירה של העובד היא בביטוח פנסיוני המכונה "ביטוח מנהלים" ללא כיסוי של אובדן כושר עבודה.
לפיכך הוגשה עתירה לבג"צ.
בג"צ דחה את העתירה מהטעמים הבאים:
ראשית, קבע בג"צ כי דין העתירה להידחות על הסף, מהטעם שבג"צ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה אלא במקרים מסוימים אשר אינם מתקיימים במקרה זה.
שנית, נדחתה העתירה לגופו של עניין. בג"צ קבע כי בהתאם לפרשנות החוקים הרלוונטיים לעניין ולצו ההרחבה לפנסיה חובה במשק לעובד יש זכות בחירה וחופש בבחירת סוג המוצר הפנסיוני בו יופקדו הכספים עבורו, ועל המעסיק חלה חובה לכבד את בחירתו של העובד.
לעובד יש זכות כאמור לבחור בקרן פנסיה מקיפה הכוללת גם ביטוח נכות ושאירים, ואם בחר בכך, מחובתו של המעסיק לבטחו בהתאם, אך בכך אין לשלול את זכותו של העובד להחליט ולהעדיף מוצר פנסיוני שאינו כולל ביטוח כאמור.
אכן, אומר בג"צ, קיים לכאורה אינטרס כללי של ציבור העובדים להיות מבוטח בקרן מקיפה, הכוללת לצד צבירה פנסיונית גם ביטוח אובדן כושר עבודה וביטוח שאירים, זהו לכאורה גם אינטרס של המדינה, אך יש לזכור שאין ארוחות חינם, ורכישת ביטוחים אלה באה על חשבון סכומי הצבירה לקצבה, וישנם מצבים ונסיבות בהם האינטרס של העובד עשוי להצדיק ויתור על ביטוח כאמור לטובת הגדלת הצבירה הפנסיונית.
בסיכומו של דבר, אימץ בג"צ את קביעת בית הדין הארצי לעבודה לפיה לעובד יש חופש בחירה מלא לבחור את סוג המוצר הפנסיוני בו יופקדו עבורו הכספים – לרבות בחירת מוצר פנסיוני שאינו קרן פנסיה מקיפה הכוללת גם ביטוח נכות (אובדן כושר עבודה), וביטוח שאירים וכנגדם הוטלה על המעסיק חובה לכבד את בחירתו של העובד ולא להתערב בבחירתו.
