התובעת ביקשה להתקבל לעבודה כרופאת שיניים אצל הנתבעת – מרפאת שיניים הפועלת מזה 28 שנים בנתניה ומעסיקה אנשי צוות יהודים וערבים. לראיון שנערך לה עם הבעלים ומנהל המרפאה, הגיעה הרופאה כאשר היא עוטה כיסוי ראש מסיבות דתיות (חיג'אב).

בראיון העבודה נדונו קורות החיים של הרופאה, ובנוסף, נשאלה הרופאה האם תסכים להסיר את החיג'אב בעבודתה. כאשר השיבה בשלילה הצדדים סיכמו כי ישובו וישוחחו בשנית.

לאחר 10 ימים התקשרה הרופאה למנהל המרפאה והקליטה את השיחה עמו. בשיחה הודיע מנהל המרפאה לתובעת כי לא יוכל לקבל אותה לעבודה, ואמר לה, בין היתר, את הדברים הבאים:

"…ואני באמת פניתי לצוות ושאלתי, וכולם אמרו לי שאת נראית נחמדה ועדינה ובטח את רופאה טובה וכולם הבינו אבל כולם חשבו שבאופן הזה עם הכיסוי ראש זה לא יעבוד אצלנו במרפאה…זה לא יעבוד…אנשים…גם אם אנחנו נקבע לך תורים ונמלא את היומן…אנשים לא ירצו ל…יהיה המון בעיות עם זה…יהיה לנו בעיות שלא בצדק אבל יהיה לנו בעיות עם זה, אז את יודעת נשארתי עם הסימפתיה נשארתי עם הרצון אבל אני לא יכול לממש אותו…אני לא יכול לממש אותו בתנאים האלה"

בתגובה, הרופאה הגישה תביעה לפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין אפליה בקבלה לעבודה.

לטענת באי כוחה של המרפאה, אין מדובר באפליה מחמת דת, שכן התובעת זומנה לראיון עבודה בידיעה כי מדובר ברופאה ערביה, וראיון העבודה התנהל באופן ענייני ומקצועי.

כמו כן, לטענתם, בתקופה בה נערך ראיון העבודה שרר בארץ מצב בטחוני קשה באופן חריג וקיצוני, דבר אשר הגביר את המתח בין ערבים לבין יהודים בישראל. על רקע הדברים האמורים שאל מנהל המרפאה את התובעת האם תסכים להסיר את החיג'אב בעבודתה, אך היא השיבה בשלילה, ורק חוסר גמישותה של הרופאה ביחס לעטיית החיג'אב הביא להחלטת המרפאה שלא לקבלה לעבודה, ולא מדיניות של אפליית ערבים.

בית הדין האזורי לעבודה קבע כי דבריו של מנהל המרפאה לא מותירים מקום לספק, וכי הבקשה מהתובעת הייתה להסכים להסיר את החיגא'ב בעת עבודתה, בכדי למנוע רתיעת לקוחות ממנה חששה המרפאה, ולא רק במקרים קיצוניים או ייחודיים.

כמו כן, מדברי מנהל המרפאה עולה כי הרופאה נדרשה להסכים להסרת החיג'אב, בין אם לפי דרישת לקוח ובין אם בכל זמן העבודה, כתנאי לקבלתה לעבודה, ואם הייתה מסכימה לכך הייתה מתקבלת לעבודה.

בית הדין קבע כי דחיית מועמדותה של הרופאה מחמת עטיית החיג'אב, בשל דעה קדומה של לקוחות, או של המרפאה ומי מעובדיה, עולה כדי הפליה המנוגדות לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ואף מצב בטחוני קיצוני הגורם למתיחות יתר של הלקוחות אינו הופך את הדרישה להסרת החיג'אב ללגיטימית.

לזכותה של הרופאה נפסק פיצוי על סך של 50,000 ₪.