פסק דין אשר ניתן שבוע שעבר בבית הדין הארצי לעבודה – ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים לפיה צווי הרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה אינם חלים על המערער, מפעיל CNC (מכונות חריטה ממוחשבות).

המערער, הועסק במחלקת החריטה של המשיבה, כמפעיל  CNC במשך כ-9 שנים ולאחר סיום העסקתו הגיש תביעה לקבלת תשלומים שונים בגין זכויות המגיעות לו לטענתו מהמשיבה, בין היתר, מכוח צווי ההרחבה בענף המתכת, החשמל והאלקטרוניקה מהשנים 1973, 1979 ו- 1980. המשיבה, העוסקת בטכנולוגיות עיבוד שבבי מדויק, לא חלקה על כך שצווי ההרחבה חלים עליה, אך לטענתה – הם אינם חלים על המערער, מאחר שאין לראותו "עובד" כמשמעות צווי ההרחבה.

בבית הדין האזורי לעבודה הסכימו הצדדים כי הדיון יפוצל, כך שתחילה תידון השאלה של חלות צווי ההרחבה על יחסי העבודה בין הצדדים, תוך מתן תשובה לשאלה האם מפעיל CNC נופל תחת הגדרת "עובד" בצו ההרחבה משנת 1973.

צו ההרחבה משנת 1973 הגדיר "עובד" כ"כל עובד העובד עבודת כפיים (פועל בעל מקצוע, פועל מאומן או בלתי מקצועי) כולל נוער עובד".

המערער טען כי עבודתו כמפעיל CNC מתבצעת אומנם בחלקה מול מחשב, אך בעיקרה היא עבודה פיזית ועל כן יש לראות בו "עובד כפיים" עליו חלים צווי ההרחבה. מנגד, טענה המשיבה כי עיקר עבודת המערער הייתה עבודת תכנות עם מעט עבודה פיזית ומשכך הוראות צווי ההרחבה אינם חלים עליו.

בית הדין האזורי פסק כי אין לראות במערער "עובד כפיים" ולפיכך, כאמור, צווי ההרחבה אינם חלים עליו.

על כך נסב הערעור, אליו צורפו הצדדים להסכמים הקיבוציים הרלבנטיים: הסתדרות העובדים החדשה והתאחדות התעשיינים.

לאחר שקיבל לידיו את עמדות הצדדים, קבע בית הדין הארצי כי אין למעשה מחלוקת על העובדה לפיה תפקידו של המערער כמפעיל CNC, היה כרוך בביצוע עבודה פיזית הכוללת את הפעלת כפות הידיים לצד פעולות של הקלדת הוראות למכונה. המחלוקת, בהיבט העובדתי, הייתה, לפיכך, על היקף העבודה הפיזית ומידת המאמץ ביחס למכלול מטלות המערער. בהקשר זה קבע בית הדין הארצי כי אין למבחן של היקף העבודה הפיזית ומידת המאמץ המושקע על ידי עובד משקל של ממש בשאלה האם העובד הוא מי שיש לסווגו כעובד ב"עבודת כפיים (בעל מקצוע, פועל מאומן או בלתי מקצועי)" כמשמעות המונח בצווי ההרחבה. אף התשובה לשאלה האם העובד מייצר באופן עצמאי מוצר או שמא המוצר מיוצר על ידי מכונה, אינה מכרעת בנסיבות בהן העובד מעורב בתהליך יצורו של המוצר. לגישת בית הדין – הדגש צריך להיות על עצם השתתפותו של העובד בתהליך הייצור והיותו חלק משרשרת הייצור.

 

כך, בסיכומו של דבר, קבע בית הדין הארצי כי לא נמצא בהיבט הלשוני, בהקשר התעשייתי ואף בתכליתם של ההסכמים הקיבוציים שהורחבו, כי יש לצמצם את הגדרת "העובד" בצווי ההרחבה לפועלים המייצרים במו ידיהם מוצר מוגמר ונדרשים לשם כך למאמץ פיזי מרובה. לגישת בית הדין, ככלל – כל מי שנוטל חלק בתהליך הייצור ומהווה חלק משרשרת הייצור ייחשב כ"עובד" ותחולנה עליו הוראות צווי ההרחבה, ללא קשר למאמץ הפיזי הנדרש ממנו ולשאלת היקף מעורבותו האישית במוצר המוגמר. לעומת זאת, הוראות צווי ההרחבה לא יחולו על עובדי הנהלה, מנהלה, שיווק ומכירות וכיוצא באלה תפקידים.

לפיכך, קיבל בית הדין הארצי את הערעור והתיק הוחזר לבית הדין האזורי לעבודה לצורך כימות זכויות של המערער

.