לעיתים נדמה כי אין גבול לניצול לרעה של חוקי העבודה לצורך הגשת תביעות סרק מצד עובדים. לצערנו, ניצול כזה פוגע לא רק במעסיקים אלא גם בתכלית החוק ובעובדים הזקוקים להגנה מכוחו.
פסק דין אשר התפרסם בימים האחרונים חושף בפנינו דוגמא קיצונית לניצול ציני של חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, אולם במקרה זה, לטעמנו, הצדק נעשה, ובית הדין לעבודה דחה את התביעה.
במקרה הנדון מדובר בתביעה של עורכת דין, בעלת משרה עצמאית, אשר יזמה שיחה למעסיק אשר פרסם מודעת דרושים לעובדי יצור במאפייה, הציעה את מועמדותה לתפקיד עובדת יצור במאפיה, ללא שהזדהתה כעורכת דין והקליטה במכוון את השיחה.
בשיחת הטלפון השיב לה המעסיק כי מדובר בעבודה מאומצת הכרוכה בהרמת משאות כבדים אשר אינה מתאימה לנשים, ועורכת הדין סיימה את השיחה ללא כעס ומבלי שעשתה כל ניסיון לשכנע את המעסיק כי היא יכולה להתאים לתפקיד, כפי שהיה מצופה מדורש עבודה אמיתי שינהג.
חמור מכך, בכתב התביעה הצניעה התובעת את היותה עורכת דין ובחרה להגדיר עצמה כ"אשה המתגוררת בבת ים אשר ביקשה לעבוד לפרנסתה אצל הנתבעת".
בית הדין התרשם כי התובעת היא אישה בוגרת, עורכת דין במקצוע, בעלת משרד עצמאי, וכן בעלת ניסיון בשוק העבודה והדרך בה התנהלה מחזקת את החשד כי לא הייתה לה כל כוונה למצוא עבודה אצל המעסיק.
עוד קבע בית הדין כי המוטיבציה האמיתית אשר הביאה את התובעת לפנות לחברה בעקבות פרסום מודעת הדרושים היא ניסיון חסר תום לב לבסס עילת תביעה מכוח החוק, ולזכות בפיצוי כספי ללא כל כוונה אמיתית להתקבל לעבודה, תוך ניצול לרעה של הוראות החוק.
בית הדין דחה את התביעה, תוך העברת ביקורת על התנהלותה של עורכת הדין, ואף חייב אותה לשלם למעסיק הוצאות משפט בסכום של 10,000 ₪ בשל חוסר תום ליבה.
