פס"ד טמיר נתיבי אוויר נגד רונן קמחי ואחרים- בית הדין הארצי לעבודה קבע כי התחייבות עובד בהסכם לתקופת העסקה מינימאלית ולהחזר עלות ההכשרה, לא תהיה תקפה אם המעסיק לא אפשר לעובד למצות את כושר ההשתכרות שלו.
בית הדין הארצי לעבודה קבע כי יש לעודד את רצונם של מעסיקים להשקיע בהתפתחות המקצועית של עובדיהם, ולכן ככלל מעסיק המפנה עובד להכשרה על חשבונו, יוכל לדרוש ממנו להתחייב לתקופת העסקה מינימאלית, וכן להשיב את עלות ההכשרה אם יעזוב את מקום העבודה לפני סיום התקופה.
אולם, אחד התנאים שיוכל המעסיק לעשות כן, הוא לאפשר לעובד במהלך תקופת ההתחייבות, למצות את כושר השתכרותו, ואם המעסיק אינו יכול לעשות כן מכל סיבה שהיא, עליו לאפשר לעובד העסקה אצל מעסיקים אחרים בזמנו הפנוי.
המקרה הנדון עסק בחברת תעופה, אשר שלחה את עובדיה הטייסים עם תחילת עבודתם להכשרה מקצועית שחלקה בחו"ל. תמורת ההכשרה התחייבו העובדים בחוזה ההעסקה לתקופת העסקה מינימאלית של 3 שנים, כאשר אם במהלכן יעזבו את מקום העבודה ישיבו למעסיק את עלות ההכשרה המקצועית.
בפועל הועסקו העובדים במשרה חלקית ובמשך שעות מועטות, ונאלצו לעבוד בעבודות נוספות כדי להתפרנס, דבר שאילץ אותם בסופו של דבר לעזוב את החברה ולעבור לעבוד בחברות טיסה אחרות. עם עזיבתם נתבעו הטייסים להשיב את עלות ההכשרה המקצועית.
בית הדין קבע כי הגבלת חופש העיסוק של העובד במהלך תקופת העבודה מותנה בכך שנערך איזון ראוי בין זכות העובד לחופש העיסוק לבין האינטרסים הלגיטימיים של המעסיק, ובמקרה הנדון מדובר בהתחייבות חד צדדית של העובד לתקופת העסקה מינימאלית להבדיל מהתחייבות הדדית להסכם עבודה לתקופה קצובה ולכן חופש העיסוק של העובדים נפגע.
הגבלת עיסוק של עובד, וכן החזר עלות ההכשרה, נבחנים בכל מקרה לגופו, ובין היתר נבחנים: עלות ההכשרה למעסיק, ייחודיות ההכשרה, התועלת שהעובד עשוי להפיק מההכשרה בעתיד ועוד.
