בעולם המודרני בו אנו חיים, מצלמות נמצאות כמעט בכל מקום ציבורי, וגם במקומות העבודה.
המצלמות משמשת את המעסיקים לצרכי אבטחה, לצרכי הרתעה מפני גנבים ופורצים, לשמירה על רכוש, להגנה על מסמכים וחומרי גלם, ובין היתר משמשות גם למעקב אחרי התנהלותם של העובדים בכל הנוגע לאמינותם ותפקודם בעבודה.
בשנים האחרונות, נדרשו בתי הדין לעבודה לנושא התקנת מצלמות במקומות עבודה (לרבות בפסק דין חדש אשר ניתן לפני מספר שבועות). במקרים אלה קבעו בתי הדין לעבודה שורה של כללים, אשר עמידה בהם יש בה כדי להגן עליכם, המעסיקים, מפני תביעות עובדים והוצאות מיותרות:
הבחנה בין התקנת מצלמות גלויות לבין מצלמות נסתרות – הדרך ה"בטוחה" ביותר להתקנת מצלמות בסביבת עבודה היא הצבתן באופן גלוי ויידוע העובדים על הצבתן.
כך למשל, במקרה בו המעסיק התקין מצלמות גלויות על מנת למנוע עבירות פליליות מצד לקוחות ועבירות משמעת של העובדים, קבע בית הדין לעבודה כי התקנת מצלמות כצעד מניעתי היא אמצעי ניהול לגיטימי, בתנאי שהיקף הצילומים ומשכם קשור להתנהלות העסק והעובד יודע מראש שהוא חשוף לצילומים.
מנגד, נפסק כי אם המעסיק הציב מצלמה נסתרת, אשר העובד כלל לא מודע לאפשרות קיומה, יש בכך משום חדירה לפרטיות.
הבחנה בין התקנת מצלמות בסביבת עבודה פרטית לבין התקנת מצלמות באזורים ציבוריים – באזורי עבודה הפתוחים לכל ואשר אינם בגדר סביבת עבודה פרטית, התקנת מצלמות גלויות אינה פוגעת בפרטיותו של העובד. מנגד, הצבת מצלמה גלויה במשרדו של עובד חרף התנגדותו, מהווה פגיעה בפרטיותו, והרעת תנאים המזכה בפיצויי פיטורים במקרה של התפטרות העובד.
הסיבה להתקנת המצלמות – בית הדין מביא בחשבון גם את הסיבות להתקנת המצלמות, ובמקרים מסוימים נקבע כי עובדים לא יהיו זכאים לכל פיצוי, כאשר התקנת המצלמות נעשתה לצורך הגנה על העובדים ועל תכולת העסק.
כך למשל, במקרה בו הוצבה רשת של מצלמות אבטחה במשרד רו"ח בשל הסתבכות של אחד השותפים במשרד עם השוק האפור. אחת העובדות במשרד הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, וטענה כי התקנת המצלמות פגעה בה ובפרטיותה, עד כדי כך שלא יכלה להמשיך בעבודתה ונאלצה להתפטר. בית הדין לעבודה קבע כי התקנת המצלמות במקרה זה, אינה מהווה הרעה מוחשית בתנאי העבודה, ואינה מהווה נסיבה המצדיקה התפטרות, המזכה בפיצויי פיטורים.
