כידוע לכם, לפני כשנה השתנו כללי המשחק בעניין התייחסותם של בתי הדין לעבודה לתופעת ההתקשרות עם נותני שירותים ופרילאנסרים, שהוכרו בדיעבד כעובדים.
להרחבה בעניין פסק דין "כותה" לחצו כאן.
החידוש שגרם ל"חישוב מסלול מחדש" בקרב מעסיקים רבים הוא פסיקת פיצוי לא ממוני כברירת מחדל לפרילאנסר שהוכר כעובד, כאשר ניתנו קווים מנחים לקביעת גובה הפיצוי הלא ממוני.
מאז פסק נפסקו ברכיב הפיצוי הלא ממוני בלבד פיצויים של בין 10,000 ₪ למקסימום של 180,000 ₪.
לאחר כשנה של ניהול הליכים רבים בתחום ופסיקת פיצוי לא ממוני במקרים שונים בבתי הדין לעבודה מחד, ותחומים רבים בהם נותני השירותים מכתיבים את שיטת ההתקשרות ובהם הנושא מקובל – מנגד, אנו מבינים כי בשלב זה כוחות השוק הם שיכריעו מה תהיה שיטת ההתקשרות בכל מקרה לגופו, וכי מדובר בניהול סיכונים שכל מעסיק יצטרך לבצע בהתאם למאפייני עיסוקו ומצבו.
יחד עם זאת ניתן להצביע על כמה מגמות בגובה פסיקת הפיצוי בבתי הדין :
- ככל שהמעסיק נוטה למגזר הציבורי/דו מהותי/נתמך כך גובה הפיצוי יעלה.
- ככל שמדובר בענפים בהם נהוגה התקשרות במתכונת של פרילאנסרים/נותני שירותים, כך גובה הפיצוי יהיה נמוך יותר.
- ככל שההתקשרות ארוכת טווח כך גובה הפיצוי יעלה.
- ככל שהמעסיק נהג ב"תום לב" כך יש סיכוי שהפיצוי שיפסק נגדו יהיה נמוך יותר.
- בנסיבות שבהן ברור ומוכח כי צורת ההתקשרות הוכתבה על ידי אינטרסים מיסויים של נותן השירותים, סיכוי גבוה כי לא יפסק פיצוי לא ממוני כלל.
על מנת שהמעסיק יחשב תם לב יש לנהל התקשרות מסוג זה בצורה נכונה כמדיניות של הארגון – כל ארגון בהתאם ולאחר ניהול הסיכונים המתאים למצבו, וכן להחליף את הסכמי ההתקשרות המסורתיים בהסכמי התקשרות התואמים את המציאות הנוכחית.
