העובד, תושב הרשות הפלסטינית, הועסק אצל מעסיקו למשך תקופה של 10 חודשים.
בתביעתו טען העובד כי המעסיק לא שילם לו את מלוא שכרו וזכויותיו בעבודה.
טענתו המרכזית של העובד הייתה כי תלושי שכרו אינם משקפים את מספר ימי עבודתו ואת גובה שכרו בפועל. כמו כן, טען העובד כי לא שולמו לו הזכויות הסוציאליות המפורטות בתלושי השכר.
בית הדין האזורי לעבודה קבע כי בדרך כלל תלושי השכר של העובד מהווים ראיה לאמיתות תוכנם, למעט אם העובד הוכיח אחרת בראיות מהימנות.
עם זאת, במקרים מסוימים יש לבחון את הטענה כי תלושי השכר אינם משקפים את הסכמתם העובדתית של הצדדים בראי החקיקה המסדירה את בהירותם וודאותם של תנאי ההעסקה, ובעיקר לפי הוראות חוק הודעה לעובד, וחוק הגנת השכר.
בבחינה זו יש להבחין בין מקרים בהם המעסיק מסר לעובד הודעה על תנאי עבודה, והאמור בה משתקף בצורה נאותה בתלושי השכר של העובד, למקרים שבהם לא נמסרה לעובד הודעה כנדרש, או נמסרה הודעה שתוכנה אינו בא לביטוי בתלושי שכרו.
במקרה הנדון, לא היה בידי המעסיק חוזה עבודה, או הודעה לעובד. כמו כן, המעסיק לא הציג לבית הדין רישומי נוכחות של העובד, ונראה כי הסיכום בין הצדדים נעשה בעל פה.
לפיכך, פסק בית הדין כי העובד זכאי להפרשי שכר ולזכויות סוציאליות בהתאם לנתונים שמסר בגרסתו.
