שאלת חופש העיסוק של העובד אל מול האינטרס של המעסיק למנוע מעובד להתחרות בו לאחר סיום העסקתו היא קריטית בקרב חברות רבות, בעיקר בתחומי ההיי-טק, הביו-טק והפוד-טק.
בתי הדין לעבודה עשויים לאכוף סעיף בהסכם העסקה המגביל את יכולתו של עובד לעבור לעבוד בחברה מתחרה בנסיבות מסוימות בהן מתקיימים מספר תנאים, כאשר אחד מאותם תנאים הוא תשלום "תמורה מיוחדת" לעובד עבור התחייבותו שלא להתחרות במעסיק לאחר סיום העסקתו.
"התמורה המיוחדת" יכולה לבוא לידי ביטוי באמצעות תוספת שכר, מענקים, או תנאים מיוחדים אשר הוענקו לעובד במהלך העסקתו או בסיומה, וחשוב שתבוא לידי ביטוי באופן מפורש בהסכם ההעסקה של העובד כמו גם בתלוש השכר שלו.
בפסק דין שניתן לאחרונה הורחבה הגדרתה של ה"תמורה המיוחדת", ונקבע כי במקרים המתאימים הקצאת אופציות לעובד יכולה להיחשב לתמורה לגיטימית להגבלת עיסוקו במהלך עבודתו או לאחריה.
במקרה הנדון מרצה בכיר באוניברסיטה העברית בעל תואר דוקטור בתחום מדעי המחשב חתם על הסכם התקשרות למתן שירותי ייעוץ עם חברת "סטארט-אפ" בתחום הפקת נתונים מבוססת בינה מלאכותית.
תמורת הייעוץ קיבל המרצה אופציות של החברה בשיעור של 1%, וכן חתם על סעיף אשר לפיו במהלך התקשרותו על החברה ולתקופה של 12 חודשים לאחר מכן לא יהיה "קשור" במוצרים או שירותים המתחרים בעסקי החברה ללא הסכמתה המפורשת.
לאחר שנה וחצי חתם המרצה על הסכם עם חברת סטארט-אפ אחרת והודיע לחברה על סיום התקשרותו עימה.
החברה פנתה אל החברה האחרת בדרישה שלא להתקשר עם המרצה לאור הגבלת העיסוק אליה הוא מחויב בהסכם עימה, והחברה האחרת ביטלה את ההסכם עם המרצה.
במקביל, פנה המרצה לבית הדין לעבודה על מנת שיקבע כי הוא אינו מנוע מלהתקשר עם החברה האחרת, וכי מניעת התחרות במקרה שלו אינה חוקית, שכן בין היתר, לא קיבל בגינה תמורה מיוחדת מהחברה.
אף שבמקרה הנדון נפסק כי לא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בין המרצה לחברה, נקבע כי בהתאם לפסיקה תניית הגבלת עיסוק חוזית יכולה להיות תקפה אם המעסיק הוכיח כי בגין הגבלת העיסוק ניתנה "תמורה מיוחדת" המגינה על אינטרס לגיטימי שלו, ובמקרים המתאימים אופציה להקצאת מניות מהווה "תמורה מיוחדת" בגין התחייבות של עובד לאי תחרות.
