בין השנים 2010-2015, התרחשו בישראל אלפי תאונות עבודה, כאשר בענף הבניין בלבד, אירעו כ-200 תאונות עבודה קטלניות.

במחצית מהמקרים נפתחו תיקים פליליים בגין גרימת מוות ברשלנות, ובכ-10% מהמקרים הוגשו כתבי אישום. בשליש מהמקרים – המשטרה והפרקליטות טרם גיבשו עמדתם לגבי התיקים.

מעבר לכך, בשנים האחרונות, בעקבות ריבוי תאונות עבודה קטלניות, קיימת מגמה להסדיר את הנושא באמצעות אכיפה מוגברת של חוקי הבטיחות, הדרכות עובדים ושימוש באמצעי מגן.

מגמה זו, לצערנו, עדיין אינה מקבלת ביטוי מלא והולם בשטח, ובינתיים – כל מעסיק ועובדיו חשופים להעמדה לדין פלילי בעיקר בגין עבירה של גרם מוות ברשלנות – עבירה אשר העונש הקבוע לצידה הוא 3 שנות מאסר.

זאת, כמובן, לצד הנזק הכלכלי הישיר והעקיף הנגרם למעסיק, עקב פיצוי כספי אותו יהיה עליו לשלם למשפחת ההרוג (העובד), וכן עקב שיבוש מהלך העבודה, ונקיטת פעולות לשיפור הבטיחות (פעולות אשר אם היו נעשות מוקדם יותר על ידי המעסיק – היו מוזילות את פעילות הבטיחות והיו מונעות, בחלק משמעותי מן המקרים, את התאונה עצמה).

כאמור, החשיפה הפלילית במקרים אלה חלה לא רק על "המעסיק", דהיינו: החברה/המפעל וכו', כי אם על עובדים בתפקידי ניהול בדרגים שונים אצל אותו המעסיק.

כך, מנהל בית ספר הורשע בגרימת מוות ברשלנות כאשר ילד, אשר נכנס לביה"ס שלא בשעות הלימודים, נהרג בהתמוטטות סככה בחצר עליה טיפס.

כך, מנהלת ביה"ס ועובדי עיריית ירושלים הורשעו בגרימת מוות ברשלנות כאשר תלמידה נהרגה בעת שנפלה מחלון ביה"ס.

כך, מנהלי סופרמרקט הורשעו בגרימת מוות ברשלנות כאשר עובדות נספו בפריצת דליקה אשר פרצה במקום.

כך, חברי מושב הורשעו בגרימת מוות של ילד אשר נקבר במפולת חול באתר בניה.

וכך, חברת בניה, מנהל עבודה וכן בודק הפיגומים הורשעו בגרימת מוות ברשלנות כאשר עובד נהרג בעת התמוטטות הפיגום.

חשוב לזכור: בהיותך נושא בתפקיד באתר העבודה לא תעמוד לך הגנה שפיה לא ידעת כי העבירות מתרחשות או כי נעשו מחדלים בתחום הבטיחות, וכן הלאה.

אחריות המנהל רחבה ביותר והוא עלול למצוא עצמו אחראי על כל מעשה או מחדל המתרחש בתחום ניהולו.

לפיכך, חייב בעל התפקיד לנקוט בפעולות אקטיביות מתמשכות על מנת לוודא כי לא יהיו מפגעי בטיחות בשטח (כגון: בורות לא מסומנים ושאינם מגודרים, ערימות חול או חומר אחר שאינן מאובטחות וכו'). עליו לספק אמצעי הגנה לעובדים, ועליו להשגיח, לאחר הדרכה אפקטיבית, כי העובדים אכן משתמשים בציוד מגן אישי תקין.

כך למשל, אחריותו של קבלן משתרעת גם על בדיקת עבודת בונה הפיגום בבניין.

כך, מעסיק לא יכול להסתמך על הימצאותו של ממונה בטיחות במפעל במקרה בו מנגנון אבטחה של מכונה כלשהי התקלקל והעובדים המשיכו לעבוד עליה.

לפיכך כל בעל תפקיד ניהולי חייב להיות בקיא בהוראות הבטיחות הכלליות והספציפיות החלות על אותו מקום עבודה. כמו כן, עליו לערוך בדיקה מתמדת בשטח העבודה על קיום הוראות הבטיחות, וכן עליו לאתר מפגעים, לקבל דין וחשבון שוטף מבעלי התפקידים אשר תחתיו, לדאוג להדרכת בעלי תפקידים ועובדים בכל נושאי הבטיחות הרלוונטית.

הדרך לספסל הנאשמים עלולה להיות מפתיעה וקצרה ביותר, ובמרבית המקרים – ניתנת הייתה למניעה באמצעות נקיטת פעולות מקדימות נכונות.