פסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה מדגיש את חובת המעסיק לשקול בכובד ראש בקשות עובדים להתאמות בתנאי העבודה בשל מוגבלות רפואית, ובפרט כאשר מדובר במעבר לעבודה מהבית.
במקרה הנדון עובדת ותיקה בחברת תוכנה ביקשה לעבוד מהבית עם חזרתה מחופשת לידה, עקב היותה חולת אסטמה ובקבוצת סיכון בתקופת הקורונה.
העובדת העבירה למעסיק אישור מרופאה תעסוקתית אשר המליצה, לנוכח מצבה הבריאותי ובשל מגפת הקורונה, להעבירה לעבודה מהבית במשך חודשיים. המעסיק בתגובה כתב לעובדת כי הוא "לא מקבל את ההמלצה של הרופאה התעסוקתית. היא אינה מחייבת אותי".
בית הדין קבע כי העובדת הוכיחה מעמד של "אדם עם מוגבלות" על פי החוק, ולכן המעסיק היה חייב לבצע התאמות סבירות לצרכיה, וכי סירובו להיעתר להמלצת הרופאה התעסוקתית ולבקשתה של העובדת מהווה הפליה אסורה על רקע מוגבלותה.
בנוסף, קבע בית הדין כי ההתאמה שהומלצה על ידי הרופאה התעסוקתית – לאפשר לעובדת לעבוד מהבית במשך חודשיים – הייתה סבירה והגיונית, בהתחשב בעובדה שעבודתה בוצעה בעיקר באמצעים דיגיטליים, ובהינתן שבעבר אף עבדה מהבית לפרקי זמן מסוימים.
בנסיבות אלה, נפסק לטובת העובדת פיצוי משמעותי בגין הפליה אסורה.
פסק הדין מחדד כי למרות שלמעסיק קיימת זכות ניהולית לדרוש עבודה מהמשרד, עליו לבחון בקשות להתאמות בשל מוגבלות באופן ענייני ומקצועי. סירוב שרירותי או היעדר בחינה מעמיקה של הבקשה עלולים להוביל לחשיפה משפטית משמעותית.
אנו ממליצים למעסיקים לגבש נוהל מסודר לטיפול בבקשות להתאמות בשל מוגבלות, ולהיוועץ עם גורמי מקצוע (משפטיים ורפואיים) במקרים מורכבים.
