עובד הועסק בחברה לשירותי תקשורת בתפקיד של מנהל אחזקה. לאחר 17 שנות עבודה זומן העובד לשיחה אצל הממונה הישיר שלו, שבה נמסרה לו החלטה על ביטול התקן של תפקידו והוצע לו לעבור לעבוד כעובד מהשורה, במשכורת חודשית הנמוכה ביותר ממחצית שכרו עד אז.  מאוחר יותר באותו היום נמסר לעובד מכתב זימון לשימוע.

טרם התקבלה ההחלטה בעניינו, פנה העובד למעסיקו באמצעות עו"ד ודרש לבטל את הליכי השימוע ולהשיבו לתפקידו הקודם. המעסיק השיב כי לא יוכל להחזיר את העובד לתפקידו כיוון שתקן המשרה בוטל, אך היה מוכן להעלות את השכר אשר הוצע לו לתפקיד החדש בכ- 15%.

העובד לא הסכים למהלך, ולאחר מספר ימים נמסר לו מכתב פיטורים. העובד הגיש תביעה של סך 157,000 ₪ בגין פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.

בית הדין קבע כי פיטורים במקום עבודה פרטי הם זכות המעסיק גם כשמדובר בפיטורי צמצום, וזאת כחלק מזכותו הקניינית.

עם זאת, כאשר מעסיק מפטר עובד עליו לעשות כן בתום לב ומתוך שיקולים רלוונטיים. יש להקפיד על הליכי הפיטורין שיעשו כדין, ובית הדין יבחן את תום הלב שבפיטורים, תוך איזון בין האינטרס המיוחד של כל אותם עובדים שלא להיפלט לשוק העבודה, לעומת האינטרס של המעסיק לנהל את עסקו.

כמו כן, נקבע כי ככל שמדובר במעסיק גדול יותר, כך ידקדק איתו בית הדין יותר במילוי חובתו לתת לעובד "זכות טיעון" קודם לפיטורים. על מעסיק להקפיד על שימוע על פי כללים, שייתנו לעובד הזדמנות הוגנת לשכנע בטענותיו. כך למשל, על ההזמנה לשימוע להיות מפורטת ולא "ברמת כותרות" בלבד, אלא שיהיה ברור לעובד מפני מה עליו להתגונן.

הליך שימוע ראוי, הוא הליך שבו העובד יודע מבעוד מועד את נימוקי כוונת הפיטורים, מקבל הזדמנות לטעון, הטיעון נשקל והפיטורים נעשים תוך התייחסות לטיעוני העובד.

בית הדין קבע כי במקרה הנדון זכותו של התובע לשימוע הוגן טרם פיטוריו הופרה, וכי נפלו מספר פגמים בהליך השימוע:

• הזימון לשימוע היה "מהיום למחר" וכאשר מדובר בעובד בעל ותק של 17 שנים אצל המעסיק, לא מדובר בזמן סביר למתן הזדמנות ראויה לעובד לשקול ולהיערך לשימוע.
• בהזמנה לשימוע לא פורטו בפני העובד הטענות המועלות כלפיו, אלא רק "סגירת תקן" ו"אי התאמה". לא פורטו הסיבות לגבי אי ההתאמה באופן שהעובד יוכל להתייחס אליה כראוי.
• נימוקי כוונת הפיטורים הוצגו בפני התובע רק במהלך השימוע עצמו, ופרוטוקול השימוע לא נמסר לעובד חרף בקשתו.

בהתחשב בתקופת עבודתו הממושכת של העובד, תפקידו האחרון אצל המעסיק, גובה שכרו והפגם אשר נפל בהליך פיטוריו, נפסק לעובד פיצוי של 40,000 ₪ בגין "פיטורים שלא כדין".

בנוסף בית הדין קבע כי עוגמת נפש היא אינה עילה המקובלת בדיני העבודה, אלא במקרים חריגים במיוחד, ולכן לא פסק פיצוי בגין עוגמת נפש לעובד במקרה זה.