התקשרות עם פרילאנסרים עלולה לעלות לך הרבה כסף

חלק מכם מתקשרים, בוודאי, באופן קבוע עם נותני שירותים- "פרילנסרים". אמנם ככל הנראה בשלב זה דיני העבודה אינם חלים על התקשרותכם עימם, אך מכיוון שלרוב מדובר בתחום אפור, בכל שלב- במהלך ההתקשרות ובסיומה, כל אחד מנותני השירותים, יוכל להגיש נגדכם תביעה לבית הדין לעבודה בדרישה להכרה ביחסי עובד- מעסיק.

להכרה כזו יכולה להיות משמעות כספית גבוהה- כגון: חיוב בתשלום פיצויי פיטורים על כל שנת התקשרות, תשלום עבור ימים חופשה, תשלום עבור דמי הבראה, הפרשות לפנסיה, ואף פיצוי עבור פיטורים ללא שימוע.

בתי הדין לעבודה בוחנים את קיומם של יחסי עובד- מעסיק באמצעות מספר מבחנים להגדרת עובד, כגון- משך הזמן בו הועסק נותן השירות אצל המעסיק, אופן שילובו בחברה, היות נותן השירותים בעל עסק עצמאי, רמת הכפיפות והפיקוח של המעסיק עליו, ועוד.

במקרים רבים קבעו בתי הדין לעבודה את קיומם של יחסי עובד- מעסיק גם כאשר המעסיק לא התכוון מלכתחילה שנותן השירותים יהיה עובדו, ואף קיבל ממנו חשבונית על שירותיו כ"פרילנסר". במקרים אלה בהם הוכרו יחסי עובד- מעסיק, נדרשו המעסיקים לשלם לאותם "פרילנסרים", זכויות הנובעות מיחסי עבודה.

לפיכך, חשוב לבצע הסכם התקשרות עם אותם "פרילנסרים", אשר יביא בחשבון את מבחני יחסי עובד- מעסיק בפסיקה, ויבטיח שכוונת המעסיק להעסיק את נותן השירותים כעצמאי, תהיה מעוגנת הן בחוזה כתוב, והן בהתנהגות בפועל.

שני מקרים שנדונו בבית הדין לעבודה לאחרונה, קבעו קיומם של יחסי עובד- מעסיק וזיכו את התובעים בתשלומים מכוח דיני העבודה:

באחד המקרים, נתבעה חברת "אמדוקס" על ידי אדריכל, אשר נתן לחברה שירותים כ"פרילאנסר" במשך 17 שנים עד שהחברה הודיעה לו שאינה זקוקה עוד לשירותיו . האדריכל סיפק לחברה חשבוניות מס בגין כל חודש עבודה, וכן ניכה מידי חודש הוצאות, בגינן קיבל זיכוי ממס. האדריכל השתמש ברכבו הפרטי ונשא בכל הוצאותיו, והחברה סיפקה לו משרד במחלקת הנדל"ן וציוד לצורך ביצוע עבודתו.

בית הדין לעבודה קבע כי למרות שמדובר במקרה גבול, חלים יחסי עבודה על הצדדים, וציין שקביעה זו ניתנת  "חרף אי הנוחות שאנו חשים, בכך שהתובע פעל לכאורה בחוסר תום לב שעה שסירב לעבוד כ"עובד שכיר", כשהוצע לו מספר פעמים, והוא מבקש לעצמו כעת זכויות מופלגות כעובד". לטובת האדריכל נפסקו פיצויי פיטורים על סך של כ- 383,000 ₪.

במקרה אחר, נתבע משרד עורכי דין על ידי עורכת דין, אשר נתנה למשרד שירותים של כתיבת כתבי טענות במשך 7 שנים. ההתקשרות בין המשרד לעורכת הדין נעשתה בדרך של מתן שירותים, אשר במסגרתה שולמה לה תמורה חודשית כנגד חשבוניות מס שהגישה בהתאם לשעות עבודתה. במקרה זה, עורכת הדין ביקשה מבעל המשרד מספר פעמים לאורך התקופה להפוך לעובדת שכירה, אולם הוא סירב באופן מפורש.

עורכת הדין ביצעה את עבודתה בחלק מהזמן במשרד, ובחלק אחר מביתה, ודיווחה לבעל המשרד על שעות עבודתה. כמו כן, הייתה שותפה לחלק מהישיבות במשרד, קיבלה מתנות לחגים והשתתפה באירועים של המשרד.

בית הדין לעבודה, קבע כי התקיימו יחסי עובד- מעסיק בין עורכת הדין למשרד, ופסק לטובתה פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים ללא עריכת שימוע, תשלום הודעה מוקדמת, תשלום הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, חופשה וחגים בסכום כולל של כ- 32,000 ₪, ובנוסף חייב את משרד עורכי הדין בהוצאות משפט על סך 12,000 ₪.

 

 

2018-12-11T09:44:58+00:00