בפסק דין מרתק שניתן לאחרונה נדרש בית הדין האזורי לעבודה לשאלה הקלאסית: מה קורה כאשר יועצת חיצונית – פרילנסרית, שסיפקה שירותים כנגד חשבוניות במשך חמש שנים, תובעת זכויות סוציאליות רטרואקטיביות ופיצוי על פיטורים שלא כדין ?
מנהלת משאבי אנוש בכירה, אשר סיפקה שירותי ייעוץ לחברה תמורת חשבוניות , תבעה עם סיום ההתקשרות הכרה בדיעבד כעובדת מן המניין. התביעה, שעמדה על סך של כ-1.5 מיליון ₪, כללה דרישה לזכויות סוציאליות ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
פסק הדין אשר ניתן בסופו של קרב משפטי יצרי הסתיים בתוצאה חד-משמעית: דחייה מלאה של התביעה הכספית וחיוב התובעת בהוצאות משפט.
האירוניה בבית הדין: בית הדין אכן קבע כי למרות ההסכמים, בהתאם למבחני הפסיקה התובעת השתלבה בליבת העיסוק של החברה ולכן נחשבת כ- "עובדת".
התובעת טענה כי פוטרה בשל הפליה על רקע טיפולי פוריות, אולם החברה הציגה חזית ראייתית שלא הותירה מקום לספק – עדויות ותכתובות על התנהגות בוטה, גסה וחסרת סבלנות של נותנת השירותים כלפי עובדים, ספקים ואפילו כלפי מנכ"לית החברה. החברה הוכיחה כי ה"פיטורים" לא נבעו מטיפולי הפוריות, אלא מהחלטה ניהולית עניינית אשר נבעה מסגנון לא ראוי של מי שאמורה להוות דוגמה אישית בארגון.
הדרמה האמיתית התרחשה במישור הכלכלי. החברה הוכיחה כי התמורה הקבלנית אשר שולמה לתובעת (כ- 32,000 ₪) הייתה גבוהה משמעותית מהשכר שהייתה מקבלת כשכירה בתפקיד מקביל.
בית הדין פסק כי ה"דלתא" הכספית המשמעותית שקיבלה התובעת בכל חודש, כללה בתוכה את שווי כלל זכויותיה הסוציאליות (פנסיה, חופשה והבראה).
התוצאה: התובעת אמנם הוגדרה כעובדת, אך לא זכתה לפיצוי כתוצאה מכך, ואף חויבה לשלם לחברה הוצאות משפט בסך 15,000 ₪.
השלכות מעשיות מפסק הדין למעסיקים:
- עיגון שכר חלופי – ודאו כי בהסכמי התקשרות עם נותני שירותים קיים סעיף מפורש המגדיר מה יהיה שכרם כ"שכירים". ללא נתון זה, יהיה קשה מאוד להפעיל את מנגנון הקיזוז בבית הדין.
- פער התמורה כביטוח – שמרו על פער של לפחות 35% בין התמורה הקבלנית לשכר של עובד שכיר בתפקיד מקביל בתחום. פער זה הוא ההגנה הכלכלית שלכם.
- תיעוד בזמן אמת – תעדו כל ליקוי תפקודי או משמעתי של נותן השירותים ברגע התרחשותו. תיעוד מוקדם הוא הכלי האפקטיבי ביותר להפרכת טענות על פיטורים שלא כדין.
